משנת ארץ ישראל על משנה בכורות ד׳:ה׳

5 לפי כתב-יד קופמן

6 הנוטל שכרו להיות רואה בכורות אין שוחטין על פיו – חכמים מתנגדים לכך שרואה הבכורות יקבל תשלום בעד עבודתו, כשם שהחכם אינו מקבל תשלום עבור עבודתו כדיין. אלא אם כן היה מומחה כאיילה – ב-מל, מנ, מפ: "אילה". ביבנה שהיתירו לו חכמים להיות נוטל ארבעה אסרות בבהמה דקה וששה בגסה בין תמים בין בעל מום – אילה, או איילה, היה מומחה ידוע שכנראה הפך לבעל מקצוע לכל דבר. הוא מוצג כיוצא מן הכלל, כפי שאמרנו בפירושנו למשנה הקודמת. איילה לא היה חכם, אך כנראה היה מקורב לחכמים. ההבדל בין תמחיר בדיקת בהמה דקה לתמחיר בדיקת בהמה גסה נובע מכך שבדיקת עגל מחייבת מאמץ נוסף כך הבבלי, כט ע"א, ואולי לפנינו דוגמה לחוק השכר היחסי: דמי הבדיקה יחסיים לערך החפץ הנבדק. הבדיקה היא אותה בדיקה, אבל ערך העגל גבוה יותר, וממילא הבעלים מוכנים לשלם יותר עבור הבדיקה.